נופר כהנא
++
הים היום
קצות הקץ משתקפים בו
מואבס אותו הים בפינות
וניכר
ההר החשוף פעמיים
הזמן נחצה לשניים
רק ביום מן הימים
++
כפפות דקיקות אוחזות בצלחות מעוצבות
מגישות אורז דביק וגם בשר
אול שולחן ריבועי רחב
מרכזו עטור הפרחים
במרחק אמה ושלושה רבעים
האורות מתחלפים והניגון אותו ניגון
מסכי ענק מקרינים רגעי חדווה ואושר
התקרה בשמיים והמרחב מפזר
מכאן אצא עם ברכת
בקרוב אצלך
ולא אדאג
++
טיפות זעירות צונחות על שערה החשוף
בעוד היא מהלכת תחת העננים
משנה צורה
הן מבקשות לפגוש עם הקרקפת
עוטפות אותה בשקיפות
אחידות מתמתחות לאטן
ובעוד האחת נוזלת על הלחי
מתדבקת בשקע הצוואר
האחרת עושה דרכה אל עור התוף
גחמה או נחישות לה
לא תישאל
בלחש מופתי גופה נדחק
ומפנה את החלל
חלקיקי המים ישובו אל הנהר
יתכרבלו ויכוסו בתנועתו הנוטרת
האיתנה
++
כשכוס הקפה שלך הולך ומתרוקנת
תווי פנייך מתחדדים אל מולי
משכיחים את אתמולי משכיחים
כשכוס הקפה שלך הולכת ומתרוקנת
קולך וקולי נוכחים הרבה יותר
תווי פניית מתחדדים
והנוזל השחור כשעון בוץ
מסמן לי וקולך וקולי
את כל שלא הספקתי לחשוף
כל שייקבר עמי
כל שהוא סוף
וכשכוס הקפה כבר ריקה
אתמולי שב אלי
וקולינו נעדרים
אבל תווי פנייך עוד חדים