מהי הסדנה הרב-תחומית?
מהו סיפור? איך יוצרים עלילה? איך יוצרים דמות וכיצד מאפיינים אותה ?
מהו שיר? איך הופכים רעיון לשירה? מה בין טקסט למוסיקליות?
מה הזיקות המתקיימות בין שירה לסיפורת? היכן נפגשות השתיים
והיכן עובר הגבול בינן? מהי כתיבה באשר היא כתיבה, וכיצד ניתן
להתגבר על המחסומים שלנו?
בסדנא נתנסה בכתיבה בסוגות שונות, נבדוק כיצד נרטיבים, רעיונות ומחשבות
באים לידי ביטוי בפרוזה, בשירה, במחזאות ובתסריטאות; נעמוד על יחסי הגומלין
ועל קווי הדמיון והשוני בין הסוגות הללו, תוך שימת דגש על אמנות הפרוזה
והשירה. נלמד כיצד להתמודד עם מחסומי כתיבה, ונרחיב ונעמיק את
הפרספקטיבה שלנו לגבי תהליך היצירה.
ירושלים החדשה - בין אוטופיה לדיסטופיה
על האנתולוגיה:
"ירושלים החדשה – בין אוטופיה לדיסטופיה"
"כל חיים של ממש הם מפגש"
מרטין בובר
על הפן הספרותי והערך המוסף של הפרויקט
ירושלים נמצאת בצומת מרכזי בין עבר מפואר לעתיד בלתי ידוע, והיא מהווה מיקרוקוסמוס לכל המזרח התיכון, מאחר והיא מכילה את כל נקודות החיכוך של החברה הישראלית לגווניה, אלו שבינה לבין עצמה, ואלו שבינה לבין שכניה.
השימוש בירושלים כנקודת מוצא ליצירה הספרותית נועד להאיר את כל אותן נקודות תפר אשר יקבעו את עתידה שלה, ושל החברה הישראלית כולה.
לצערי, על פי רוב מוצגת ירושלים בתקשורת באופנים חד-מימדיים. הבחירה בקבוצת כותבים הבאים מלאומים, דתות, שפות, רקעים וסגנונות כתיבה שונים, כמו הבחירה בסוגה הספרותית של האוטופיה-דיסטופיה, נועדו להעניק ייצוג הולם לריבוד העשיר והמרתק כל כך של העיר.
קיימת תפיסה מוטעית המוטמעת בקרב רבים בקהילת הכותבים ובקהל הקוראים לפיה סוגות עתידניות, בדיוניות או פנטסטיות כגון אלו בהן בחרנו, משמשות לאסקפיזם טהור. ברצוני לבער דעה קדומה ושגויה זו. חברה נבנית מתוך יכולתה לחלום. תפקידה של הספרות במובן זה מרכזי; באמצעותה ניתנת לנו ההזדמנות לחרוג מן היומיומי והעכשווי ולחקור את אפשרויות העתיד שלה; ועל ידי כך, לבחון ולשרטט את ההווה מתוך פרספקטיבה רחבה יותר.
דרך החריגה מן המימד ה"ריאליסטי" והאקטואלי התאפשר לנו להציג לא רק את ירושלים של העבר וירושלים של ימינו אנו, אלא גם את ירושלים הנמצאת היכן שהוא "שם", זו המאכלסת את חלומותינו המתוקים ביותר כמו גם את סיוטי הבלהות שלנו.
במה תבחר ירושלים? זו שאלה שאיננו יודעים לענות עליה. אולם יש ביכולתנו לשרטט כמה מהאפשרויות הרבות של עתידה.
כל עתיד מתחיל מהזיות ההווה.
"ירושלים החדשה – בין אוטופיה לדיסטופיה", הוא פרויקט ספרותי ייחודי שנערך בשנת 2017 על ידי "פארול"- ארגון הכתיבה הרב תחומית ובית אורי צבי גרינברג. את הפרויקט הנחה הסופר שחר גבאי, אשר הפיק אותו יחד עם הסופר והמרצה תום בייקין-אוחיון.
בכל יום רביעי, במשך כחצי שנה, נפגשה קבוצה של סופרים וסופרות, חבורה של אנשים המגיעים מרקעים תרבותיים וסגנונות כתיבה שונים מאוד, בעלי חזונות ותשוקות מגוונים, שיחדיו חקרו, חשבו, התדיינו ויצרו.
הם שאלו את עצמם שאלות כגון: מהי ירושלים האידיאלית שלי? מהם סיוטי הבלהות שלי עבורה? מה הם קווי הדמיון והשוני בין הסוגה של אוטופיה לסוגה של דיסטופיה? מה הרקע לצמיחתן? והאם עוד אפשר בעידן ציני ומפוכח כמו שלנו לכתוב אוטופיות?
במהלך המפגשים נפגשו חברי הקבוצה עם חוקרי ספרות, שירה, היסטוריה, תרבות וחברה, בכדי להרחיב ולהעמיק את נקודת המבט שלהם על ירושלים ועל כתיבה אוטופית ודיסטופית והקשר הגורדי שלה לעיר. אל המחקר הספרותי הצטרפו גם אמנים מתחומים אחרים כגון מוסיקה, מחול, פרפורמנס ארט וקולנוע, אשר ניסו מנקודת מבטם האמנותית לתרום למחקר על ידי שרטוט ירושלים אוטופית ודיסטופית, בסדרת אירועים שהיתה פתוחה גם עבור הקהל הרחב.
לקראת תום התהליך יצא ספר ראשון לאור בהוצאת בית אורי צבי ו"פארול" (לשעבר "מפגש"), ובו שישה סיפורים נבחרים של שישה סופרים וסופרות המרכיבים יחדיו תמונה מבעתת וקסומה של העיר.
זו היתה יריית הפתיחה, וכעת, לאחר חצי שנה נוספת של עבודות עריכה קדחתניות, אנו עומדים להוציא לאור את התוצר הסופי: שתי אנתולוגיות המאגדות ארבע עשר אוטופיות וארבע עשר דיסטופיות של היוצרים והיוצרות הנהדרים האלו.
