כמה מילים על הסדנה לכתיבה "ירושלים החדשה בין אוטופיה לדיסטופיה" בהנחיית שחר גבאי ותום בייקין אוחיון:
נאספנו יחד חבורה של כותבות וכותבים. כל אחד ואחת ממקום ומרקע שונים מצויידים בהשקפה אחרת על העולם ועל ירושלים בפרט. הייתה לנו משימה מרתקת. לכתוב (כל אחד ואחת) סיפור אוטופי וסיפור דיסטופי על העיר. 
הסדנה התחילה כמסע נבירה למושגים המורכבים הללו. השוני המהותי (כביכול תמונה הפוכה זו של זו) יחד עם נקודות ההשקה הנסתרות והאופן שבו האוטופיה והדיסטופיה מקיימות זו את זו.
לשם כך הגיעו סופרות, סופרים ואנשי ונשות רוח לתת לנו ידע ונקודות מבט על הנושא.
בשלב כלשהו  החלנו להעמיק בסיפורים האישיים שלנו כאשר בכל פעם  מישהי/ו חלק/ה את השלב שבו הסיפור שלה/שלו נמצא.
נפתחה קבוצת דיון מרתקת, מעמיקה ותומכת. מתוך ראיה חיובית, מעצימה ונטולת הירארכיות ועם זאת מדוייקת ומקדמת. שחר שהיה אמון על הנחיית הכתיבה (תום יותר הביא מהידע הנרחב שלו בנושא האוטופיות והדיסטופיות) היה כחלק בלתי נפרד מהקבוצה הן כמשתתף והן כמנחה. נקודת מבטו החכמה הייתה מסכמת אך תמיד לקחה בחשבון את שאר נקודות המבט וברוחב ליבו תמיד ניתן היה לשאר המשתתפים לקחת חלק, לחלוק ולחוות דעה. שחר עשה אינטגרציה מצויינת בין מנחה לחבר בקבוצה ואף שלעיתים בלבלה (לאדם כנראה יש צורך בהירארכיות) היא פתחה פתח לקבוצה שיוויונית, שלחברים בה היה תמיד מקום רחב ומזמין לשתף.
לשחר יש את היכולת להוציא מכל דבר את המיטב שבו. הדיאלוג איתו אף פעם לא מגיע למבוי סתום וזאת מאחר שיש בו אהבה כנה לספרות, למילה ולאומנות. וכך במחיצתו הטקסט יכול להתגלות לכותב ולצמוח מתוכו. הכותב/ת יכול/ה לגלות חרות מרשימה לכתוב ולשתף מאחר ושחר מתייחס במלוא הכבוד והרצינות לכל יצירה פרי עט המחבר/ת
יש עוד המון להוסיף גם על הידע והמסירות של תום שגם היה לחלק מן הקבוצה ושיתף בחומרים שלו האישיים בנדיבות עם רצון ללמוד ולהתקדם לצד הידע המרתק שחלק איתנו (כולל הרצאות נפלאות) על ספרות אוטופית ודיסטופית ועל השאלה הפתוחה: "למה לא כותבים יותר אוטופיות?"

עבורי באופן אישי הסדנה הייתה משמעותית ואף מכוננת. גיליתי את הסופרת שבי (עד כה כתבתי בעיקר שירה וטקסטים לבמה) ושחר עזר לי להתכוונן אל הסגנון שלי שהחל לנכוח בסדנה ולהעצים אותו.

אני מודה על כך וממליצה מקרב לב על עבודה עם שחר ו/או עם תום.

רות חוף (אמנית רב תחומית)